כשהתחלתי לחשוב על הרעיון לפרויקט הסיום שלי, ידעתי שאני רוצה לעסוק בקשר שבין נשיות, יופי וטבע. מצאתי את עצמי נמשכת ליצירות אמנות קלאסיות – ציורים שמוכרים לכולנו, שמציגים נשים בעוצמה, ברוך, וגם בהקשרים תרבותיים. הרגשתי שיש לי רצון “להחזיר לחיים” את הדימויים האלה – אבל מתוך מבט עכשווי, אישי ונשי.

בחרתי לצלם נשים בלבד, בלבוש לבן, מתוך רצון להחזיר את הפוקוס על הפשטות, הטוהר והעוצמה השקטה שטמונה בדמויות הנשיות באמנות הקלאסית. הבחירה בלבן נובעת מרצון להדגיש את הדמות ולא את הבגד, לאפשר את הפרשנות שלי בלי הסחת דעת מהרקע או מהלבוש.

במקום סטודיו עם תפאורה מלאכותית, בחרתי להביא את הסצנות אל תוך הטבע – אל הים, היער, השדה – מתוך אמונה שהטבע מעניק חופש, אמת, ונוכחות שאי אפשר לזייף.

הצילום בטבע מאפשר לי לשחק עם אור טבעי ואלמנטים משתנים כמו רוח או שמש – ולהפוך כל סצנה למחווה חיה ליצירה המקורית. בכוונתי ליצור שיח בין תקופות: בין האסתטיקה הקלאסית לבין התחושות העכשוויות של חופש, זהות וחיבור לעצמי.

המסר שלי הוא ששחזור אמנות הוא לא רק פעולה של חיקוי, אלא הזדמנות לספר סיפור חדש – סיפור שבו נשים בוחרות את הדרך בה יוצגו, מבעד לעדשה שמבקשת לחשוף לא רק יופי, אלא נוכחות ואמת.