השנה הזו הייתה בשבילי הרבה יותר מעוד שנה של למידה – היא הייתה מסע אישי שלא ציפיתי לעבור. כשבחרתי בנושא של שחזור יצירות אמנות ישנות, לא באמת הבנתי עד הסוף למה אני נכנסת. בהתחלה זה נשמע לי כמו רעיון יפה, אסתטי, כזה שאפשר לעשות ממנו משהו מעניין. אבל לאט לאט הבנתי שזה הרבה יותר עמוק – שזה בעצם תהליך ארוך של למידה, חיבור להיסטוריה וביטוי עצמי.

בהתחלה היה לי קשה. לא ממש ידעתי איך לגשת לנושא, איך לקחת יצירה ישנה, ציור מהעבר, ולתרגם אותו לצילום שלי, במקומות אמיתיים, עם נשים אמיתיות. היו רגעים שלא הייתי בטוחה אם אני מצליחה להעביר את מה שיש לי בראש. לפעמים התבאסתי והרגשתי שזה לא יוצא בדיוק כמו שדמיינתי.

אבל עם הזמן ההרגשה השתנתה. כשיצאתי עם המצלמה לראשונה, לצלם בטבע, באופן חופשי עם המצולמות המדהימות שלי שהפכו לי את החוויה לטובה יותר, פתאום זה התחיל להתחבר. הבנתי כמה חזק זה יכול להיות – לקחת דימוי ישן ולתת לו חיים חדשים דרך הנקודת מבט שלי. הרגשתי שאני מצליחה ליצור משהו שהוא גם אישי וגם מחובר לעולם האמנותי שיצא לי לחקור עליו כל כך הרבה.

למדתי המון בשנה האחרונה, על צילום, על עבודה עם אנשים, על סבלנות, על אור וקומפוזיציה אבל יותר מהכול, למדתי על עצמי. על הדרך שבה אני בונה רעיון, על הסגנון שלי כצלמת, על הקול האישי שלי.

כשאני מסתכלת על התמונות שיצרתי, אני מרגישה גאווה. לא רק על איך שזה נראה, אלא על הדרך שעברתי – מהלבטים והבלבול בהתחלה, עד לתוצאה שאני באמת שלמה איתה. הצילום הפך לחלק ממני, וחוויה בלתי נפרדת מהתיכון ומהחיים שלי בהמשך.